האם תהיתם אם אגירה היא בעיה עבור ילדכם? אולי הסתכלת בחדר של ילדך, עם ערימות של פריטים שעולים עד התקרה. קבלות, שקיות ניילון, אשפה שנאספה מהאדמה, מגזינים, מכוניות צעצוע שמעולם לא שיחקו איתן אבל שמרו בקנאות. האם תהית, "הילד שלי אוגר? האם עלי לעשות משהו כדי לעצור את זה?"
אגירה אינה אבחנה פסיכיאטרית ממשית בשלב זה. אם כי היא יכולה להיות סימפטום לאבחנות כמו הפרעה טורדנית-קומפולסיבית או הפרעת התקשרות תגובתית.
זה לא יוצא דופן שילדים עם מוגבלות התפתחותית אוספים באובססיביות חפצים שעשויים להיראות לאחרים כמו זבל. וזה לא בהכרח מזיק.
שאלות אלו יכולות לעזור לך לקבוע אם האגירה של ילדך עשויה להיות סימן לבעיות פסיכיאטריות. או שמא זו התנהגות מתמשכת שאולי תוכל לעבוד איתה. אם אתה עונה "כן" לשאלות 1 עד 4, התייעץ עם הרופא של ילדך או עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש לקבלת עזרה. אם אתה עונה "לא" לאלה אבל "כן" לחלק מהשאר, עקוב אחר ההצעות כדי להשתמש בתחומי העניין האובססיביים האלה כדי לשפר את התקשורת והאינטראקציה של ילדך.
1. האם הילד שלי בסכנה פיזית בגלל האגירה?
צריך הרבה דברים כדי באמת להיות סכנה. חדר מבולגן, וחדר מלא בדברים שילדכם, אינם מעידים כשלעצמם על סיבה לדאגה.
אבל אם הילד שלך לא יכול לצאת מהחדר או שאתה לא יכול להיכנס, זו בעיה. אם ילדכם אוגר דברים שעלולים להזיק – זבל מלוכלך, למשל. או חפצים עם קצוות חדים – זו בעיה. אם הר הניירות של ילדכם יושב מול תנור חימום או יוצר סיכון בדרך אחרת, זו בעיה. אבל כזו שכנראה אפשר לפתור עם כמה מקומות אחסון.
התייעץ עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש אם אגירה מסכנת את ילדך או משפחתך פיזית, וילדך מתנגד למאמצים לפתור זאת.
2. האם הילד שלי אוגר אוכל?
בדיחות על נערים מתבגרים עם חצאי פיצה וכריכים ישנים מתחת למיטות בצד, אגירת מזון יכולה להיות סימן לבעיה רצינית עבור ילד או נער. ילדים שעלולים להסתיר ולאגור מזון כוללים אלה עם הפרעות אכילה, תסמונת פראדר-וילי והפרעת התקשרות תגובתית.
זה לא בהכרח חריג שילד יאחסן חטיף אהוב או ממתק במגירה או בתרמיל בחדר השינה. אבל אם אתה מבחין שילדך אוגר כמויות גדולות של מזון. מתמכר למזון שנאגר, גונב מזון כדי לאגור, או מראה קיבעון לא בריא לאוכל… הגיע הזמן להזכיר זאת בפני איש מקצוע בתחום בריאות הנפש או הרופא של ילדכם.
3. האם הילד שלי גונב דברים ואוגר אותם?
ילדים עם תחומי עניין אובססיביים בפריטים יוצאי דופן אוגרים לעתים קרובות חפצים שנמצאו. אך לקיחת חפצים ששייכים לאחרים ווהחבאתם באופן פעיל זה תמיד עניין לדאגה.
עם זאת, חשוב לקחת בחשבון את הכוונה. ילד שלא מבין ש\חפצים מהסלון שייכים לסלון ולא בשקית ניילון בחדר השינה שלו, שונה מילד שלוקח בכוונה חפצים יקרים מאחים מאחסן אותם בפינה נסתרת בחדרו.
הרחקת חפצים אטרקטיביים מהעין תעזור לבעיה הראשונה אך לא השנייה. היא עשויה לדרוש מעורבות של איש מקצוע בתחום בריאות הנפש כדי לקבוע מדוע הגניבה מתרחשת.
4. האם האגירה מפריעה להשתתפות בפעילויות רגילות?
כלל אצבע אחד לקביעה מתי התנהגות הופכת להפרעה היא האם היא מונעת מהאדם להמשיך בפעילויות יומיומיות רגילות. האם ילדכם מסוגל לעזוב את האוסף שנאגר כדי ללכת לבית הספר? לשחק עם חברים? להשתתף בארוחות ופעילויות משפחתיות?
ילדים רבים עם צרכים מיוחדים עשויים להתנחם מאוד בנוכחות החפצים הנאגרים שלהם. אך אינם עוסקים בהם כל הזמן או משתמשים בהם כדרך לחסום את העולם האמיתי.
אם אתה מוצא שהאגירה של ילדך מפריעה לפעילויות חשובות בחיים (ולא רק עם משהו כמו שמירה על חדר מסודר), זה סימן טוב שהגיע הזמן לדבר עם הרופא או איש מקצוע על האגירה.
5. האם אני יכול לארגן את החפצים האצורים של ילדי?
ילדים שמקיפים את עצמם בחפצים בעלי עניין אובססיבי יכולים להיות מודעים להפליא לכל שינוי באוסף שלהם. גם אם הערימה נראית לך כמו הר ניירות על הרצפה. זה יכול להקשות על ביצוע ניקוי חשאי. אבל אולי תוכל לעזור לילדך לעשות קצת סדר בכאוס כל עוד אתה לא זורק שום חפץ.
שוחח עם ילדך על אפשרויות כמו קופסאות פלסטיק שקופות כדי לשמור על חפצים מסודרים אך עדיין זמינים. מדפים שעליהם ניתן לערום אותם. ארונות תיקים או יחידות מגירות למיון ואגירה. יחידות אחסון מתחת למיטה… ודרכים אחרות לכבד הן את הצורך של ילדכם לאגור והן את הצורך שלכם לחצות את החדר לפני השינה.
אם ילדכם מתנגד לכל המאמצים לגעת בדברים, אפילו למאמצים שמכבדים את הצורך שלו, זו אינדיקציה שאולי תצטרכו להתייעץ עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש.
6. האם אני יכול לקיים אינטראקציה עם החפצים האצורים של ילדי?
ילדכם עלול לצרוח אם אתם נוגעים בחפצים שנאגרו כדי לזרוק אותם. אך האם יש הזדמנות לשחק עם ילדכם באמצעות הפריטים הללו? עקבו אחרי ילדכם והפגינו עניין בחפצים אלו שמעוררים תשוקה כזו. גם אם אינכם יכולים לראות מה העניין הגדול.
בקשו מילדכם להראות לכם את החפצים האהובים עליו או לספר לכם עליהם. לשאול שאלות. נסו לשחק עם החפצים כמו שילדכם עושה. ייתכן שזו דלת שדרכה תוכלו להיכנס לעולמו הפרטי של ילדכם, וזו לא דלת שתרצו לסגור אותה.
7. האם ניתן להשתמש בפריטים שנאגרו כפרס?
למצוא משהו שמעורר מוטיבציה חזקה עבור ילד עם צרכים מיוחדים יכול להיות אתגר גדול עבור ההורים. כך שאם לילדכם יש חפצים שהם אוספים באובססיביות, ייתכן שתוכלו להשתמש בזה לטובתכם.
בהנחה שהחפצים אינם מזיקים ונמצאים תחת שליטה ארגונית, מתן משהו לילדכם בתמורה למשימה שמעניינת אתכם עשויה להיות פשרה.. אולי תשקול גם להקים מערכת אסימונים כשהפרס הסופי הוא פריט ל"אוסף" של ילדך.
8. האם ניתן להשתמש בפריטים שנאגרו כדי לטפח תקשורת?
לדבר עם ילדך על ה"אוסף" שלו במקום לצעוק עליו היא אחת הדרכים להשתמש בחפצים אלה למטרות תקשורת. דבר נוסף הוא לאפשר לילדך לשאול אותך שאלות על אובייקטים מעניינים.
ילד שרואה מעט צורך בשיחה עשוי לקבל השראה לשאול על קבלה או מכונית או מפתח. מצא דברים שילדך עשוי להיות מעוניין לאגור והתחל בשיחה עליהם. עבדו יחד כדי למצוא אובייקטים להוספה. הילד תמיד יהיה מוכן יותר לתקשר על דברים שמעניינים אותו מאשר דברים שהם רואים בהם מעט ערך או משיכה.
9. האם האגירה נשארה זהה או נעה בכיוון חיובי?
ככל שילדים גדלים ומתפתחים, היחס שלהם לחפצים שנאגרו עשוי להשתנות. הם עלולים לאבד עניין, ולאפשר לחפצים להגיע לאשפה כדי לפנות מקום לאחרים. במיוחד אם הצלחתם לטפח חלק מהאינטראקציות שצוינו לעיל, ייתכן שלילדכם תהיה תפיסה מתוחכמת יותר על החפצים.
עם מזל, האגירה תישאר ניטרלית או תשתפר. אם התשובות שלך לחלק מהשאלות לעיל מתחילות להשתנות, והאגירה של ילדך מתחילה להיראות לא בריאה, בקש עזרה.
10. האם אני גם אוגר דברים?
האם יש לך גם פריטים שאתה נתלה בהם שאחרים מוצאים בהם מעט ערך? קופסאות מלאות בניירת ישנה? קבלות ישנות? צעצועים ומכשירי חשמל שבורים? בגדים שלעולם לא תלבש יותר?
לרבים מאיתנו יש גרסה משלנו של אגירה. יותר מבוקרת ופחות מטורפת ממה שרואים בתוכניות הריאליטי. אבל מספיק כדי לתת לנו קצת סימפטיה לאובססיות של הילדים שלנו.
לעתים קרובות, ההבדל בין אוצר לאשפה הוא בעיני המתבונן. הרחיבו את הבנה זאת לילדכם.
לסיכום
הדבר החשוב ביותר שאתה יכול לעשות כהורה הוא לטפל בנטיית אגירה מוקדם. היא עלולה להחמיר עם הזמן. החדשות הטובות הן שיש דרכים לעזור לילדכם. אם אתה מודאג שילדך אוגר, דבר עם רופא הילדים שלך. הוא עשוי להפנות אותך לטיפול מתאים.
